זכרונות מפ"ת

באמצע היום מצלצל הנייד, מספר לא מוכר "שלום, אריה"?

- כן

- מדבר אבנר

- אבנר .. ?

- אבנר פ

את אבנר אני מכיר מכיתה ו' ואח"כ בתיכון ובצבא. מעולם לא היינו יותר ממכרים. הוא התקשר אלי בתור מארגן של פגישת מחזור לבי"ס היסודי "יבנה" שכיתתנו הייתה מחזור א' בה. הוא הזכיר לי שהוא גר באותו ישוב עם אחותי (נזכרתי שאבא סיפר לי שפגש אותו שם לא מזמן). אמרתי לו שנפגש בפסח, אני מתארח אצל אחותי.

ערב פסח בבי"כ הגדול בישוב, אבנר צץ מולי. אינני בטוח שהייתי מכיר אותו סתם כך ברחוב. הוא מספר לי שי' גור-משהו ממש מתרגש ומחכה בקוצר רוח לפגישת המחזור. אני בקושי זוכר את השם שלו, אבל מתחילים לעלות ולבעבע זכרונות מעומעמים אודות המורה הזה.

כיתה ו' היתה השנה השניה שלי בארץ, שנה ראשונה בבי"ס חדש, שנה ראשונה של התבגרות מינית, שנה ראשונה של המאבק הארוך של אמא בסרטן. בסה"כ לא שנה טובה. הדבר היחיד הטוב שזכור לי מהשנה הזאת היתה האורגזמה הראשונה שלי, אע"פ שבאותו רגע נורא פחדתי ששברתי משהו.

המורה י' – מהמורים הגרועים שהיו לי.

לפני זמן מה עשיתי עבודת בילוש ברשת ויצרתי קשר עם המורה שלי מכיתה ד', הרבה שנים התכוונתי לשלוח לה מכתב הערכה. לי' אין לי הערכה כלל, אבל מאחר שאבנר פתח את הדלת, אני חייב להתמודד עם הזכרונות אודותיו.

שנה או שנתיים לאחר שסיימנו כיתה ו' אירגנו פגישת מחזור. באתי אבל ברחתי לאחר שהתחילו בסיבוב של "לספר חוויות", מאחר ולא היתה שום חוויה מצחיקה או חיובית שעלתה לי לגבי השנה הזאת. גם היה נראה לי מגוחך שבני 13 כבר חוטאים בנוסטלגיה. הנה עברו שלושים שנה, ועדיין אינני נוסטלגי.

זכרונות מכיתה ו':

- יש לי רעמת טלטלים ג'ינג'יים. י' אומר לי להסתפר. אני אומר לאמא, אין לה כח. אמא תמיד מספרת אותי. מעולם לא הייתי אצל ספר. למחרת י' מתעצבן ואומר לי לכתוב בדיוק את מה שהוא אומר לי ביומן. י' אומר לי שאם לא אבוא מסופר למחרת, הוא אישית יעשה לי תספורת שלא אשכח כל החיים. אני כותב מילה במילה. אני מראה את היומן לאמא. אמא מתעצבנת וכותבת לו פתק שהוא לא יגע בי, ושהיא תספר אותי מתי שהיא תוכל. ייתכן שגם הסבירה קצת על מצבנו. אינני זוכר אם קראתי את הפתק בעצמי. אני מביא את הפתק לי', והוא זורק אותי מהכיתה. אין לי מושג איך בסוף חזרתי לכיתה, לא זכור לי מה קרה בסוף.

- אחד הילדים בכיתה, ילד צפרוקאי וקטן, מתקשה עם ההסברים של איך לחלק שברים. י' מסביר שצריך לקחת את השבר השני ולהפוך אותו, ואז להכפיל את השברים. הילד שואל שוב ושוב מה הוא מתכוון "להפוך" את השבר. י' קורא לו שיבוא אליו, תופס אותו בכתף וברגל והופך אותו באוויר. בעודו מיטלטל באוויר הוא גוער בו "עכשיו אתה מבין?"

- יום ראשון של כיתה ו'. אנו מחכים, י' מאחר. לעתים קרובות הוא מאחר. הוא גר בישוב או משהו. יש כל מיני שמועות עליו, אומרים שהוא קשוח. פתאום כולם נעמדים בשקט, מישהו נובח עלינו, עובר בין השורות ובוחן אותנו על לוח הכפל. אני ממש רועד מפחד, מעולם לא גמרתי ללמוד את לוח הכפל בע"פ, במבחנים בכתב אני פשוט מחבר בראש ומגיע לתשובה. למזלי הוא לא בוחן אותי. עד היום אינני יודע את כל הלוח בע"פ, אם צריך להכפיל 7X8 אני פשוט עושה פעמיים 4X7. זה לוקח עוד שניה.

- י' לוקח אותנו ליעד לא ידוע. אנו הולכים כמה דקות ואז מישהו זורק עליו אבן או חצץ. י' נכנס לאטרף ודורש לדעת מי זרק את זה. אף אחד לא מתוודה. הוא מצעיד אותנו חזרה לכיתה ומושיב אותנו. הוא אומר לנו שאף אחד לא הולך הביתה עד הזורק יתוודה. לאחר כמה דקות דומיה, מתוך חיקוי של הקרבה עצמית שראיתי בסרטים או מספרי נעורים, אני מצביע. בעברית העילגת שלי אני מסביר שלא זרקתי את האבן ולא ראיתי מי זרק, אבל אני מתנדב להשאר ולקבל עלי את האחריות והעונש במקום כל הכיתה. י' אינו מגיב. לאחר עוד כמה דקות הוא משחרר את כולם הביתה.

- י' מלמד אותנו גמרא. אני יושב ליד השולחן, מתנדנד אחורה על הכסא, עוקב בעיניים. כל שורה או שניים הוא עוצר ומבקש מאחד הילדים להמשיך. הוא תופס אחד שלא עוקב, ואז עוד אחד. אני לא זוכר אם גער בהם או רשם אותם. אני חש שהוא צד את הילדים שלא נראים מקשיבים, אז אני עושה את עצמי לא מקשיב, אבל בעצם ממשיך כל העת לעקוב בעיניים. הוא קורא לי ואני ממשיך לקרוא מיד. אני ממש מרוצה מגניחת ה"יפה אריה" שלו.

- אני משוחח עם אמא על הסוגיה שי' מלמד אותנו בגמרא, ומעלה שאלה דקה. אמא אומרת לי לשאול את י'. למחרת אני מעלה את השאלה בשיעור, והוא מציין ש"זאת שאלה של בחור ישיבה". אני מבין שמדובר במחמאה. הוא לא עונה לשאלה, אולי איננו מסוגל.

- קשה לי לעקוב אחר חלק מהשעורים. בשיעור אחד היתה לנו מורה, אולי בספרות או הסטוריה. קראתי ספר מתחת לשולחן, והמורה באה ותפסה אותי והחרימה את הספר. זה היה ספר ספרייה. פחדתי לגשת אליה ולדרוש אותו חזרה. אחרי שעברו כמה שבועות באתי אליה, והיא טענה שהשאירה אותו על השולחן.

- יש לי הרבה פחדים. אני מפחד מהמורים, אני מפחד שאמא שלי הולכת למות. אני מפחד שיארבו לי מחבלים כשאני מוריד את האשפה בלילה. ואם לא מחבלים, אז ג'וקים ענקיים מעופפים שקופצים פתאום באוויר כשפותחים את הדלת לחדר האשפה.