אבל היסוד של הדמוקרטיה איננה אתיאסטית כלל וכלל. במילים של הצהרת העצמאות של ארה"ב "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות ..." כולנו נבראנו בצלם, וזאת היסוד התיאולוגי שחסרה לי בברכה כפי שהיא.
Sunday, January 8, 2012
על ברכת הראייה למלכים
אבל היסוד של הדמוקרטיה איננה אתיאסטית כלל וכלל. במילים של הצהרת העצמאות של ארה"ב "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות ..." כולנו נבראנו בצלם, וזאת היסוד התיאולוגי שחסרה לי בברכה כפי שהיא.
Tuesday, March 29, 2011
Asian style shiitake mushroom soup with matza balls
On the subject of matza balls, the world divides into those who love them light and airy, and those who love them heavy and dense, mostly depending on whether their Grandmother knew what she was doing. I am going to divulge the secret of making them one way or the other, depending on your preference.
The secret is... cooking time. You can use any recipe you like (mine is below). It is a good idea to let the mix chill for at least an hour before cooking, but that isn't the main thing:
- If you like them dense, turn off the burner after seeing them all float to the top briefly.
- If you like them light, keep the pot simmering and covered for at least 40 minutes, if not twice that.
Monday, April 26, 2010
More on the Death of God
Sunday, April 25, 2010
God Died at Auschwitz
God Died at Auschwitz
He chose to die with his children
And not continue ruling the world.
His ash rose up and dispersed all over the world
dust of God is Everywhere, dust of God falls
everywhere it is let, in.
God Died at Auschwitz
There is no Yahrzeit no Stone
But on Shabbat and Holidays we
stumble we fall on our face and call out
and say how much we miss Him.
And like all the dead, when we remember Him
He is slightly resurrected.
God Died at Auschwitz
At first we mourned in Awe
Passing years dulled the pain.
We tell our children tales
of His greatness and His deeds
But they’ll never really know Him
And are bored by now, anyhow.
God Died at Auschwitz
Instead of the Great, Brave, Supreme and Awe-full
now we have the small cowardly and awful
blessed be he and his name
for ever and never.
God died
Now we will execute his Will.
Saturday, April 24, 2010
אלוהים מת באושוויץ
אחרי מות
אחרי המוות
אנו חיים בעולם שאלוהים נכחד מרוב המקומות בהם הוא שלט בכיפה.
בשנה שעברה הצגתי את Leviticus as Literature של מרי דגלס. אחד הדברים שהעירה ומצא חן בעיני, הוא המחסור בויקרא של מנגנון האורקל, המנגנון הנבואי המודיע לאדם שחטא, שהרי, כפי שמעיד הכתוב, הקרבנות הובאו על שגגה, שהרי מזיד יש לו עונש כרת. איך נודע לשוגג שחטא? אנו מסתובבים היום בתודעה ש"אני בסדר, אתה בסדר" או אולי בישראל "אני בסדר, אתה לא בסדר". וכשבאים אלינו ומודיעים לנו שאנו חטאנו, בדרך כלל התגובה הראשונית היא של הכחשה.
כאשר דברתי עם ג'ורג' על הענין, הוא טען שהתודעה של האדם המודרני שונה בתכלית מהתודעה הקדומה. תמונת העולם של האדם הקדום היה שאם קרה לי משהו רע, כנראה חטאתי, וכדי להשיב את החיים חזרה למסלול תקין, אני חייב כפרה. אם אינני מצליח לזכור מה עשיתי רע אלך לאורקל כדי שיגלו לי מה היה חטאתי כדי שאדע מה גודל וסוג הקרבן הנדרש. תמונת העולם של אדם מודרני, גם אם הוא חרדי או נוצרי אדוק או מוסלמי שיעי, אינו כזה. אם יש לנו מחלה, אנו הולכים לרופא, לא לכהן. אנו לוקחים תרופות, ולא מביאים קרבן או מקיימים טכסים מאגיים.
אלוהים נדחק אל שמורות טבע קטנות כגון מוסדות דת ומשחקי כדורגל. גם הדתיים מקצים לו זמן מוגבל מיומם, בשאר הזמן הם חיים בתודעה המודרנית יחד עם כולם.
כפי שאני מבין את ההיסטוריה, באופן כללי האל של כל עם היה עולה ונופל ביחד עם עמו. לאחר תבוסה או כיבוש של העם שעבד אותו, הוא היה נעלם, "מת".
אלוהי ישראל יוצא דופן בענין הזה, כאשר נכבשנו קרה דבר מוזר, במקום להחליט שאלוהינו מת, בוא נעבוד את האל המוצלח יותר של הכובשים, החלטנו (לפחות אלו מאיתנו שנשארו יהודים ומהווים את אבותינו) שאלוהים מעניש אותנו. הוא כל כך חזק שהוא שולט באויבים שלנו ונותן להם שליחות לכבוש אותנו ולהעניש אותנו על חטאינו. אם גורל העם שפר, הרי הוא מקיים נבואות נחמה, ואם שוב ירדנו לבור תחתיות, הרי הוא מקיים נבואות פורענות. במילים של פופר, הרעיון של אלוהים היא היפוטיזה שאינה ניתנת לסטירה, ולכן אי אפשר להגיד עליה האם היא נכונה או לא.
עם הזמן והצרות הרעיון השתכלל – אולי אלוהים מעניש אותנו, או שיש לו תוכנית אלוהית שהיא מעבר לבינתנו המוגבלת, או שהכשלון של אלוהים בגאולתנו הוא בעצם הכשלון שלנו עצמנו, לא חיזקנו ואיחדנו את חלקי האלוהות יחד מספיק ("לשם יחוד קודשא בריך הוא...").
לפי פרשני ניטשה, המעבר מסדר אלוהי לסדר מדעי \ פוליטי סימן את "מות האל", וזה רק היה הצורך הקמאי של אנשים באמונה שעיכב את ההכרה הכללית בכך. אולם לכאורה היהודים היו מחוסנים מפני המפגש עם המודרנה, מאחר ואלוהינו כבר עמד מאחורי הקלעים, וכפי שאפשר היה לתאר אותו כמושך בחוטי הגויים, כך אפשר היה לדמיין אותו מושך בחוטי המדע.
לדעתי השואה מהווה משבר בתפיסת האלוהות היהודית. מילא רדיפות וצרות, אפשר שהם עונשים, או תוכנית אלוהית, או "עולם כמנהגו נוהג", אבל השואה זה משהו אחר, סדר גודל אחר, גישה אחרת. הקשר בין השואה לתקומה בארץ כבר נדוש, אבל לדעתי הוא לא נסבל מבחינה תיאולוגית.
מצד אחר אנו זקוקים לאלוהים באופן קמאי. אם לא נבחר לנו אלוהים נשגב, נשאר עם אלוהי הבזיון והשפלות.
אלוהים מת באושוויץ
אלוהים מת באושוויץ
הוא בחר למות עם ילדיו
ולא להמשיך למלוך על העולם
עפרו עלה והתפזר על פני כל העולם
אבק אלוהים נמצא בכל מקום
שנותנים לו להכנס.
אלוהים מת באושוויץ
אין תאריך אין ציון
קבר. אך בשבתות ומועדים
ונופלים על הפנים ואומרים
כמה אנו מתגעגעים
וכמו כל המתים, כשאומרים
דבר בשמו הוא קם קצת לתחייה.
אלוהים מת באושוויץ
בהתחלה התאבלנו נורא
אך הכאב קהה עם השנים
אנו ממשיכים לספר
עלילותיו וגדולתו לילדים
אך הם לא יזכו להכיר אותו
וכבר די משעמם אותם לשמוע.
אלוהים מת באושוויץ
במקום הגדול הגבור העליון והנורא
קבלנו את הקטן הפחדן השפל והלא-נורא
ברוך הוא וברוך שמו לעולמי עולמים
ולהפסד הפסדים
אלוהים מת
עכשיו נקיים מִ-צַווַאותיו.
Tuesday, April 13, 2010
זכות אבות \ זכות בנים
זכות אבות \ זכות בנים
זכויות הבן על האב
זכויות האב על הבן
בינקותו, להחזיקו בחיקו
לזרקו באויר ולתופסו.
יש אומרים אף באמבט לנקותו.
זכויות הבן על האב
בילדותו, שעורי בית
ושק קמח וסוסו.
זכויות האב על הבן
בנערותו, להשיב לו שלום
ולמרוד בו ולחזור אליו.
זכות הבן על האב
לשתוק, ולצעוק.
זכות האב על הבן
להקשיב, להבליג,
ליסרו ולאהבו.
זכויות האם על הבן? האב על האם? הבן על האם? האם על האב?
מחלוקת לשם שמים
אחד נשים ואחד אנשים
זכין.
זכרונות מפ"ת
באמצע היום מצלצל הנייד, מספר לא מוכר "שלום, אריה"?
- כן
- מדבר אבנר
- אבנר .. ?
- אבנר פ
את אבנר אני מכיר מכיתה ו' ואח"כ בתיכון ובצבא. מעולם לא היינו יותר ממכרים. הוא התקשר אלי בתור מארגן של פגישת מחזור לבי"ס היסודי "יבנה" שכיתתנו הייתה מחזור א' בה. הוא הזכיר לי שהוא גר באותו ישוב עם אחותי (נזכרתי שאבא סיפר לי שפגש אותו שם לא מזמן). אמרתי לו שנפגש בפסח, אני מתארח אצל אחותי.
ערב פסח בבי"כ הגדול בישוב, אבנר צץ מולי. אינני בטוח שהייתי מכיר אותו סתם כך ברחוב. הוא מספר לי שי' גור-משהו ממש מתרגש ומחכה בקוצר רוח לפגישת המחזור. אני בקושי זוכר את השם שלו, אבל מתחילים לעלות ולבעבע זכרונות מעומעמים אודות המורה הזה.
כיתה ו' היתה השנה השניה שלי בארץ, שנה ראשונה בבי"ס חדש, שנה ראשונה של התבגרות מינית, שנה ראשונה של המאבק הארוך של אמא בסרטן. בסה"כ לא שנה טובה. הדבר היחיד הטוב שזכור לי מהשנה הזאת היתה האורגזמה הראשונה שלי, אע"פ שבאותו רגע נורא פחדתי ששברתי משהו.
המורה י' – מהמורים הגרועים שהיו לי.
לפני זמן מה עשיתי עבודת בילוש ברשת ויצרתי קשר עם המורה שלי מכיתה ד', הרבה שנים התכוונתי לשלוח לה מכתב הערכה. לי' אין לי הערכה כלל, אבל מאחר שאבנר פתח את הדלת, אני חייב להתמודד עם הזכרונות אודותיו.
שנה או שנתיים לאחר שסיימנו כיתה ו' אירגנו פגישת מחזור. באתי אבל ברחתי לאחר שהתחילו בסיבוב של "לספר חוויות", מאחר ולא היתה שום חוויה מצחיקה או חיובית שעלתה לי לגבי השנה הזאת. גם היה נראה לי מגוחך שבני 13 כבר חוטאים בנוסטלגיה. הנה עברו שלושים שנה, ועדיין אינני נוסטלגי.
זכרונות מכיתה ו':
- יש לי רעמת טלטלים ג'ינג'יים. י' אומר לי להסתפר. אני אומר לאמא, אין לה כח. אמא תמיד מספרת אותי. מעולם לא הייתי אצל ספר. למחרת י' מתעצבן ואומר לי לכתוב בדיוק את מה שהוא אומר לי ביומן. י' אומר לי שאם לא אבוא מסופר למחרת, הוא אישית יעשה לי תספורת שלא אשכח כל החיים. אני כותב מילה במילה. אני מראה את היומן לאמא. אמא מתעצבנת וכותבת לו פתק שהוא לא יגע בי, ושהיא תספר אותי מתי שהיא תוכל. ייתכן שגם הסבירה קצת על מצבנו. אינני זוכר אם קראתי את הפתק בעצמי. אני מביא את הפתק לי', והוא זורק אותי מהכיתה. אין לי מושג איך בסוף חזרתי לכיתה, לא זכור לי מה קרה בסוף.
- אחד הילדים בכיתה, ילד צפרוקאי וקטן, מתקשה עם ההסברים של איך לחלק שברים. י' מסביר שצריך לקחת את השבר השני ולהפוך אותו, ואז להכפיל את השברים. הילד שואל שוב ושוב מה הוא מתכוון "להפוך" את השבר. י' קורא לו שיבוא אליו, תופס אותו בכתף וברגל והופך אותו באוויר. בעודו מיטלטל באוויר הוא גוער בו "עכשיו אתה מבין?"
- יום ראשון של כיתה ו'. אנו מחכים, י' מאחר. לעתים קרובות הוא מאחר. הוא גר בישוב או משהו. יש כל מיני שמועות עליו, אומרים שהוא קשוח. פתאום כולם נעמדים בשקט, מישהו נובח עלינו, עובר בין השורות ובוחן אותנו על לוח הכפל. אני ממש רועד מפחד, מעולם לא גמרתי ללמוד את לוח הכפל בע"פ, במבחנים בכתב אני פשוט מחבר בראש ומגיע לתשובה. למזלי הוא לא בוחן אותי. עד היום אינני יודע את כל הלוח בע"פ, אם צריך להכפיל 7X8 אני פשוט עושה פעמיים 4X7. זה לוקח עוד שניה.
- י' לוקח אותנו ליעד לא ידוע. אנו הולכים כמה דקות ואז מישהו זורק עליו אבן או חצץ. י' נכנס לאטרף ודורש לדעת מי זרק את זה. אף אחד לא מתוודה. הוא מצעיד אותנו חזרה לכיתה ומושיב אותנו. הוא אומר לנו שאף אחד לא הולך הביתה עד הזורק יתוודה. לאחר כמה דקות דומיה, מתוך חיקוי של הקרבה עצמית שראיתי בסרטים או מספרי נעורים, אני מצביע. בעברית העילגת שלי אני מסביר שלא זרקתי את האבן ולא ראיתי מי זרק, אבל אני מתנדב להשאר ולקבל עלי את האחריות והעונש במקום כל הכיתה. י' אינו מגיב. לאחר עוד כמה דקות הוא משחרר את כולם הביתה.
- י' מלמד אותנו גמרא. אני יושב ליד השולחן, מתנדנד אחורה על הכסא, עוקב בעיניים. כל שורה או שניים הוא עוצר ומבקש מאחד הילדים להמשיך. הוא תופס אחד שלא עוקב, ואז עוד אחד. אני לא זוכר אם גער בהם או רשם אותם. אני חש שהוא צד את הילדים שלא נראים מקשיבים, אז אני עושה את עצמי לא מקשיב, אבל בעצם ממשיך כל העת לעקוב בעיניים. הוא קורא לי ואני ממשיך לקרוא מיד. אני ממש מרוצה מגניחת ה"יפה אריה" שלו.
- אני משוחח עם אמא על הסוגיה שי' מלמד אותנו בגמרא, ומעלה שאלה דקה. אמא אומרת לי לשאול את י'. למחרת אני מעלה את השאלה בשיעור, והוא מציין ש"זאת שאלה של בחור ישיבה". אני מבין שמדובר במחמאה. הוא לא עונה לשאלה, אולי איננו מסוגל.
- קשה לי לעקוב אחר חלק מהשעורים. בשיעור אחד היתה לנו מורה, אולי בספרות או הסטוריה. קראתי ספר מתחת לשולחן, והמורה באה ותפסה אותי והחרימה את הספר. זה היה ספר ספרייה. פחדתי לגשת אליה ולדרוש אותו חזרה. אחרי שעברו כמה שבועות באתי אליה, והיא טענה שהשאירה אותו על השולחן.
- יש לי הרבה פחדים. אני מפחד מהמורים, אני מפחד שאמא שלי הולכת למות. אני מפחד שיארבו לי מחבלים כשאני מוריד את האשפה בלילה. ואם לא מחבלים, אז ג'וקים ענקיים מעופפים שקופצים פתאום באוויר כשפותחים את הדלת לחדר האשפה.